גילה קדוש דדון - דוקטורנטית חינוך מיוחד

אבחון דידקטי מהו?

הגדרה-אבחון דידקטי הוא זיהוי ומיפוי של התנהגויות ואסטרטגיות למידה של התלמיד בכל אחת ממיומנויות היסוד, הנעשה תוך כדי מפגש  דינאמי בין המאבחן לתלמיד(סימפסון,1989).
האבחון מתמקד בהווה הלימודי והתפקודי של הילד/המתבגר. הוא נערך בידי מומחים שעברו הכשרה מיוחדת למטרה זו. מסגרת מאבחנת זו מעוגנת במציאות הלימודית האותנטית של הילד ולממצאי האבחון השלכות ישירות על דרכי הטיפול בקשייו הלימודיים.
יש לאבחן, מוקדם ככל האפשר, את הילד /הנער ולאתר את נקודות התורפה בכישוריו. איתור    הגורמים הסיבתיים של לקות הלמידה אינו מטרה אלא רק אמצעי לקראת ההיערכות הטיפולית. האבחון חשוב ומועיל כי הוא מוביל להוראה מתקנת שמטרתה למידת אסטרטגיות למידה נכונה תוך השענות על מוקדי הכוח של הילד(ניצן,2000).                                                         
האבחון צריך לתת מענה למספר שאלות יסוד. תשובות אלה יתוו את הכיוון וייקבעו את התכנים ואת המגמות של ההתערבות הטיפולית:
*גורמי רקע סיבתיים.
*כישורי הכוח והחולשה של הילד.
*כדאיות טיפול ישיר, עוקף או נטישת שיקום הכושר.
תרומת האבחון לסביבה החינוכית של הילד-המתבגר יזמת הפנית הילד לאבחון מלווה בלבטים קשים מצד ההורים. כיצד לבשר לילד את כוונתם מבלי לפגוע בו ומבלי להעביר לו מסר של נחיתות או בעיתיות? ההורים מגלים חשש מתיוג, מהדיאגנוזה ה"נוראה" של "לקות למידה".
ההערכה הדידקטית חייבת להיות דינאמית, מושתתת על הבנת תהליכים ולא מתבססת רק על התוצר הגולמי הראשוני משום שהמטרה הנוספת היא התבוננות תהליכית על אופן הביצוע ומציאת הערוץ הדומיננטי שעליו נתווה את תוכנית העבודה.
תהליך ההערכה מבוסס על איסוף נתונים, עיבודם וניתוחם- מבחנים נורמטיביים, ראיונות, תצפיות והערכה בלתי פורמאלית.
אבחון מקיף של התפקודים הבסיסיים, שהתוצר הסופי שלו הוא פרופיל תפקודים יהווה את הבסיס לבדיקת המיומנות הלקויה.
 
מטרותיו המרכזיות של האבחון הדידקטי-מערכתי:
הגדרת רמת התפקוד של המאובחן במיומנויות הלמידה הבסיסיות להן נדרש במסגרת הבית ספרית, כמו קריאה, כתיבה וחשבון. ולגזור מהפרופיל המתקבל את נקודות החוזקה והחולשה של התלמיד המאובחן ועל סמך פרופיל זה לבנות עבורו תוכנית למידה מותאמת.
איתור והערכה של ליקויים בתפקודים קוגניטיביים , מוטוריים ותפיסתיים. אבחונים אלו בודקים תכלול חזותי מוטורי, תכלול בין-חושי, תחום שמיעתי ופונולוגי, שפה, חשיבה מילולית מופשטת וחשיבה בלתי מילולית מופשטת.
לבחון את אסטרטגיות הלמידה בהן משתמש הלומד בתהליך הלמידה.
האבחון הדידקטי יכול לשקף את מצבו הרגשי-התנהגותי של התלמיד אשר מהווה נגזרת לתפקודו של התלמיד הן כלומד והן כאדם עם קשיים.
האבחון הוא התהליך הראשוני שבאמצעותו מאותרת לקות הלמידה ולאחריה ניבנית התוכנית האופרטיבית להתמודדות ולצמיחה תוך יציאה מן החוזקות של המאובחן.
לאחר האבחון המעמיק ואיתור הבעיות/לקויות  הספציפיות המפריעות לילד/למתבגר  בתהליך למידתו בבית הספר/בתיכון ובאוניברסיטה , נבנה מערך טיפולי לצורך מתן תשובה לעקיפת הקשיים הספציפיים המפריעים לתהליך למידתו של הילד/המתבגר. מומלץ להתחיל באיתור, אבחון וטיפול מוקדם ככל האפשר על מנת לצמצם את היקף הבעיות ומניעה של התפתחות בעיות שניוניות לבעייתו הראשית(בדרך כךך הורים חשים שמשהו לא זורם כהלכה אך לא יודעים לשיים את הבעיה).
הטיפולים הקלאסיים ממוקדים בפתרון הבעיות בפעילותו של הילד/מתבגר/בוגר  בתחומי הקריאה, כתיבה, חשבון ודיבור תוך מיקוד הלמידה ורכישת ידע פונקציונאלי ועל פי תוכניות משרד החינוך בכל תחומי הידע הנרכשים בבית הספר.
בהתאם לאופי הבעיה /לקות יטפלו מרפאים בדיבור בבעיות השפתיות ולקויות הדיבור, מרפאים בעיסוק בבעיות הכתיבה, ומורים להוראה מתקנת בבעיות רכישת הרגלי ואסטרטגיות למידה שונות.
האבחון אינו קובע סטיגמה חדשה אלא מחליף את הישנה, השגויה, בראיות מוכחות שניתן להתמודד אתן ולטפל בהן. "העצלנות", "הרשלנות", או "הטיפשות" שהיו מנת חלקו של המתקשה  בלמידה בתיוק הסטיגמטי הקודם מומרים לעובדות אובייקטיביות:רמה תנועתית דלה, זיכרון שמיעתי לקוי וכד'.
כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, מעדיפים את ממצאי האבחון- הפרעות "אורגניות" קלות- על הגורמים הסיבתיים הקודמים שיוחסו ללמידתם העילגת.
הרבה ילדים שנגררו לאבחון בעל כורחם, על ידי ההורים ו/או המורים,חוו במהלך האבחון תחושת הקלה. מחיקת סבך ההסברים הקודמים וגילוי הסיבה המקורית הפשוטה יצרו בסיס לחידוש של הביטחון העצמי הלימודי של הילד.
אם הורה משוכנע כי הפניה לאבחון תחבל באורח משמעותי בדימוי העצמי של הילד, אין טעם רב להוכיח לו את טעותו. הורה מגונן לא ידע לשמוע את הטיעונים ויעביר לילדו- מבלי שיתכוון לכך- את חששותיו ואת מסר הנחיתות. במקרים אלה מוטב להימנע מהאבחון, ולטפל בקשיי הילד- אם ההורה ייתן לכך את הסכמתו- מבלי לדעת את מקורותיהם.
הורים רבים מנסים למתן את "הלם" האבחון בהתנערות מאחריות היוזמה" המורה דורשת את ממצאי האבחון" או בסילוף הסיטואציה בנוסח-" לא נספר לו שאת מאבחנת אלא נאמר לו שאת מורה פרטית". כאשר ההורים מודעים לכך שהדאגה לאבחון ולטיפול בקשיי הלמידה של ילדם הוא חלק אינטגראלי של התפקיד ההורי- כמו הבאת הילד לזריקות חיסון או לטיפול שיניים- תחושת אחריות זו מקלה עליהם ועוזרת להם לגבור על החששות והספקות המלווים את ההפניה לאבחון.
 
האבחון הדידקטי המערכתי כולל:
אנמנזה התפתחותית הכוללת:רקע התפתחותי, חינוכי, רפואי ומשפחתי.
יכולת ופוטנציאל אינטלקטואלי מילולי ובלתי מילולי.
הערכת מערכות השפה המנבאות הצלחה ברכישת קריאה/כתיבה כגון: מודעות פונולוגית העומדת בבסיס רכישת שפות,, שיום, שיום מהיר, שטף, הבעה בע"פ, אוצר מילים, מבנה דקדוקי, הבנה משמיעה, זיכרון עבודה, זיכרון חזותי, שמיעתי וקינסטטי, וכדומה.
הערכת קריאה בעברית ובאנגלית: דיוק ופענוח, שטף קריאה, הבנת הנקרא.
הערכת כתיבה: מההיבט המוטורי והאורתוגרפי (איות)( שמירה על מוסכמות כתיבה,ארגון חשיבה לכתיבה ועושר לשוני).
בדיקת תפיסה חזותית על מרכיביה, תכנון וארגון.
בדיקת תפקודי זיכרון חזותי, שמיעתי וקינסטטי.
בדיקת יכולות מתמטיות בהתאם לגיל הנבדק.  על פי תוכנית משרד החינוך
אבחון באנגלית להערכת הקלט, עיבוד ופלט על פי תוכנית משרד החינוך.
בדיקת סגנון הלמידה:שימוש באסטרטגיות למידה, סף תסכול ויכולת התמדה במשימות לימודיות כשנפגש בקושי או המשימה חדשה.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים