סיפור אישי
אבחונו של בני כילד עם לקויי למידה פתח בפניי צוהר לעולם חדש ומופלא. החל מנקודת זמן זו אני נמצאת בתהליך למידה מתמיד של עולם עשיר זה : סיימתי תואר ראשון בחינוך מיוחד והתמקצעתי בתחום לקויות הלמידה. בהמשך השלמתי תואר שני והתמחיתי כמאבחנת ומורה מתקנת. את הידע והכלים שרכשתי בלימודיי יישמתי בטיפול בבני. כיום אני פרופסיונאלית לכל דבר בעולם החינוכי-טיפולי של לקויי הלמידה.
במהלך השנים המשכתי ללמוד ולהתמקצע בתחום "לקויות למידה" ושילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. הוכשרתי כמאבחנת בתחום "לקויות למידה" וכמורה להוראה מתקנת במסגרת "ניצן" וכן רכשתי כלים מתוך הסוללה האבחונית דינאמית של פרופסור פוירשטיין. בהמשך למדתי והשתלמתי במכון מעגלים ואף עשיתי עבודת מחקר שדה בתחום עיצוב התנהגות בכיתה קטנה עם 12 ילדים עם לקויות למידה. לאחר מכן השתלמתי בתחום הנחיית קבוצות וזאת כדי לתמוך ולעזור גם להורים לילדים עם לקויות למידה. לימודים אלה ארכו שלוש שנים "בבית ברל" בכפר סבא וראש החוג היה הפסיכולוג חיים ויינברג.
בתחום העבודה השוטפת חשתי שיש מקום ללמוד לעומק את תחום לקויות הלמידה ולכן נרשמתי ללימודי תואר שני בתחום החינוך המיוחד באוניברסיטת "דרבי" ששלוחתה נמצאה ברמת אפעל.
לימודים אלה היו מרתקים, הם הוסיפו לי עוד ידע בתחום "לקויות הלמידה" ולמעשה את התואר השני סיימתי עם ממוצע ציונים גבוה ואף זכיתי בתואר "מצטיין".
כיוון שאני חותרת להתפתחות מתמדת ,לימודי הדוקטורט היו, אם כן, המשך טבעי.
אולם בטרם אסקור את תרומת הדוקטורט להתפתחותי ברצוני לחזור אחורה מעט לתיאור תהליך חניכתי המקצועית.
עבודתי המקצועית מבוססת על אמונה בסיסית שעיקרה שליחות חינוכית שמאפשרת מיצוי יכולות התלמידים בכלל ועם צרכים מיוחדים בפרט. כאשר אני משמשת לתלמיד וההורה גשר בין הלימודים ולתפקודם החברתי והרגשי. הגישה המנחה אותי כאשת מקצוע היא של אמפטיה והכלה לצד מקצועיות ובהירות.
בתום לימודי התואר הראשון ביקשתי לעבוד עם אוכלוסייה קשה ומורכבת, חשתי שבדרך זו אוכל להגשים את עצמי ואת מטרותיי. החוויה הרגשית והלימודית עם בני הבהירה לי כי ישנם ילדים הזקוקים לדרכים עוקפות כדי לבטא את הפוטנציאלים הטמונים בהם וילדים אלו ראויים לתמיכה.
הגעתי לביה"ס יסודי בלוד שם קיבל אותי מנהל בעל חזון חינוכי שקלט את תוכניותי ונתן לי די מהר מנדט לשנות ולהכניס תוכניות חדשות בתחום הספציפי בו התמחיתי . בשלוש השנים הראשונות חינכתי כיתה מיוחדת שאופיינה בלקויות למידה רבות ומגוונות. עבדתי על שילובם ההדרגתי של אותם ילדים עם יכולות לימודיות תקינות בכיתות הרגילות. כמו כן, בניתי תוכנית לעיצוב ההתנהגות הכיתתית באמצעות "כלכלת אסימונים" שעבדה בצורה נפלאה ואשר שינתה את תחושתם ותחושת הצוות המלמד אותם.
לאחר שנת עבודה מאומצת הוצעה לי משרה נוספת והיא" אבחון וייעוץ תלמידים לקויי- למידה". בבית הספר הקמנו מרכז תמיכה לימודי ורגשי לתלמידים שאובחנו ונמצאה "לקות למידה". תמיכה זו ניתנה גם בשעות הלמידה וגם אחר הצהריים תוך הסתייעות באנשי מקצוע נוספים: פסיכולוגית, מנחים ומורים שהוכשרו במיוחד. בשלב הבא הפכתי אחראית על התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים, ישבתי רבות עם הצוות המלמד ובנינו יחדיו תוכנית ייחודית שתסייע לתלמיד לבטא את יכולותיו.
למעשה, הגעתי לעמדה ייחודית בבית הספר בה אני "חובשת" מספר כובעים - ייעוץ ואבחון לקויות למידה, חינוך כיתה, וריכוז נושא. ריבוי התפקידים בבית הספר תרם רבות להתפתחותי המקצועית ופתח בפני הצעות עבודה רבות ומגוונות. כיועצת תחום לקויי הלמידה בבית הספר וכמורה לחינוך מיוחד בעבר פעלתי רבות למניעת נשירתם של ילדים לקויי למידה מהמערכת. זאת באמצעות בדיקת מעגלי התמיכה:בית, בית ספר, משפחה, קשר בין האחים וקשר בין המשפחה לקהילה.
במשך אותם שנים עסקתי באבחון וטיפול גם ב"ניצן"; במקביל, הנחיתי קבוצות הורים בתחום "לקויות למידה" וכן קבוצות בתחום "תקשורת בינאישית". בהמשך, פתחתי קליניקה פרטית שם אני עוסקת באבחון, הוראה מתקנת,בנחייה ואימון ותמיכה כוללת בילד ומשפחתו.
בניתוח התפתחותי המקצועית לאורך השנים ניתן לזהות מאפיינים בולטים שגורמים לי לנוע קדימה, ללמוד, להתפתח, ולהתמקצע. התכונה הבולטת היא" דבקות במטרה". המוטיב שעובר לאורך כל הדרך בכל תפקידי הרבים הוא העזרה, ההנחיה והתמיכה המקצועית לאנשים וילדים בעלי צרכים מיוחדים הזקוקים לאהבה, נתינה וקבלה מוחלטת. תחום ההתנסות המקצועית שלי מאוד משמעותי ומרכזי בחיי. העיסוק מהווה עבורי חזון משמעותי ומעניק לי תחושת שליחות. התהליך שחוויתי עם בני יצר אצלי תהליך חיפוש עצמי של ה"אני" שלי ומצאתי דרכו ובזכותו דרך ייחודית להגיע לאנשים, להיות סובלנית וסבלנית לשונה ולאיטי.
ברשימה זו אפרט כיצד סייעו לימודי הדוקטורט להתפתחותי המקצועית ולצמיחתי כפרופסיונאלית וכאדם.
ראשית, לימודי הדוקטורט הרחיבו את תחומי הידע שלי. אני נחשפת באופן מתמיד לספרות מחקרית עדכנית. הידע הנצבר משמש עוגן תיאורטי לידע מקצועי נרכש. דרך הרחבת הידע התיאורטי אני מוצאת הבהרה וחיזוק לתופעות בשדה – בפרקטיקה שלי (שקדי, ). יותר מכך, תופעות בשדה מקבלות את שמן והרציונל שלהן מתוך הידע התיאורטי. כך, הידע הנצבר חוזר כמשוב לשדה הטיפולי, לפרקטיקה.
העבודה המחקרית המוגדרת כ- Work Based Project מאפשרת לי להפוך את פרויקט חיי לדיסרטציה. מדובר בהתנסות מחקרית מסוג חדש עבורי וכך מורחבת היריעה שלי כפרופסיונלית.באמצעות התנסות מחקרית זו מתחדדים כלי העבודה הטבעיים שלי. כך, למשל, כמאבחנת אני משתמשת בתצפיות ובראיונות ככלי עבודה מרכזיים שדרכם אני לומדת רבות על האדם המגיע לאבחון. במסגרת הדיסרטציה אני לומדת להשתמש בהם ככלי מחקר.
אם כמאבחנת אני ממפה את כישורי הילד/הנער המאובחן, תרה אחר נקודות חוזק וחושפת נקודות חולשה, הרי כחוקרת אני משתמשת באותם כלים למטרות איסוף ובניית ידע. כחוקרת איכותנית אני תרה את השדה האבחוני-טיפולי מפרספקטיבה רחבה יותר, יוצרת את הסיפור המחקרי ויוצאת מתוכו לקראת שיטת עבודה מיטבית לילדים לקויי למידה.
ההתנסות המחקרית אף חיזקה את כושר ההתבוננות שלי. כמאבחנת אני נדרשת להתבוננות במאובחנים שלי, בבני משפחותיהם, באנשי המקצוע העובדים עם הילד וכן הלאה. היכולת שלי לראות נקודות חוזק, לבחון נקודות חולשה, לאתר הדינאמיקה הנוצרת באינטראקציות השונות (בין הילד לבני משפחתו, בין בני המשפחה לאנשי המקצוע וכן הלאה) הופכת אותי למאבחנת טובה יותר. גם כחוקרת אני נדרשת להתבוננות אולם מזווית רחבה יותר - אם כמאבחנת המצלמה שלי מכוונת על close-up הרי שכחוקרת עלי להרחיק את העדשה על מנת שתתפוס יותר פרטים ובמטרה לתעד תמונה רחבה וכוללנית יותר.
התבוננות רחבה אף דורשת ריחוק מסוים. כמאבחנת ומטפלת אני עובדת עם הפרטים היחידניים – הילד עצמו, בני משפחתו האינדיבידואליים וכן הלאה. ברמה מוכללת יותר אני עובדת עם ה- Case. במסגרת הדיסרטציה אני נדרשת להתרחק מהמקרה הבודד ולערוך ניתוח רב מקרים של עבודתי. פרספקטיבה רחבה זו מאפשרת ראייה של דפוסים דומים בין מקרים ושל תהליכים כוללניים יותר.
ללא ספק תהליכים אלו שאני חווה במקביל ללימודי התואר השלישי – צבירת ידע עדכני, הרחבת הפרספקטיבה, חידוד כלים וחיזוק כישורים – הכשירו את המעבר המקצועי שלי ממאבחנת.מטפלת/מנחה למנהלת מקרה.
למעשה, "שיטת" העבודה שיושמה עם בני לאורך השנים פותחה באופן אינטואיטיבי.
הילד עמד במרכז כאשר הותאמו לו טיפולים שונים ואני – כאם ואשת מקצוע בהתהוות – עמדתי בקשר עם הפרופסיונלים השונים.
כאם בזבזתי זמן יקר וכסף רב בנדידה מאיש מקצוע אחד לשני ומתסכולים רבים בדרך. חוסר הידע בנקודת ההתחלה והיציאה לדרך בתחושה של ניכור ותעייה זכורות לי עד היום והם הבסיס לאמפתיה שאני חשה כלפי ההורים של מאובחניי. תבנית העבודה התפתחה במקביל לצמיחתו של בני. רק לאחר התמקצעותי ידעתי לבחור עבור בני את אנשי התמיכה הנכונים, ריכזתי עם הזמן את התהליך.
התחלתי להפנות את מאובחניי לטיפולים מתאימים כאשר אני משמשת תכופות גם אשת קשר עבורם מול בית הספר/המוסדות. בהמשך התחלתי לרכז את ה- מקרה (CASE).
ראשית, אני עורכת אבחון; לאחר מכן נפגשת עם ההורים ומבהירה להם את משמעות הממצאים;
בהמשך מגיעה עם ההורים לבית הספר (גן/תיכון/צבא) ומציגה את ממצאי האבחון; יוצרת את התקשורת עם היועצים החינוכיים ועם מחנכי הכיתות ומיידעת אותם על פרופיל הלמידה של הנער/ה, ילד/ה, סטודנט/ית. מתוך הנתונים ושיתוף הפעולה שנוצר נבנית תוכנית עבודה. אני מקיימת פגישות תקופתיות עם הצוותים תוך ניסיון ליצור מכנה משותף ועבודת צוות במטרה לקדם את הילד מנקודת הבסיס שלו. בפגישות אלו נבדקת רמת הביצוע של תוכנית העבודה תוך התייחסות ליישום הממצאים על פי המלצותיי (למשל, האם הילד מקבל תמיכה בתוך מסגרת ביה"ס אם כן מהי ? האם ההמלצות ניתנות לו במבחנים ? האם בעקבות ההתאמות לנער/לילד יש שיפור בהישגיו הלימודיים ?).
ריכוז המקרה מהווה, למעשה, מעגל נוסף של פיקוח המופעל בבית הספר. מתוך ניסיוני אני יכולה להצביע על הבדל בהתייחסות בית הספר כאשר עומד מולם איש מקצוע המרכז את המקרה לעומת הורה הדיוט. תכופות הצוותים אינם מודעים כלל ללקותו של הילד/ה.
מתוך הסיפור האישי שלי ומתוך הפרקטיקה היומיומית נבנה מודל אינטגרטיבי המכיל:אבחון,בניית תוכנית למידה הנשענת על החוזקות, הנחייה של ההורים והצוותים המטפלים,הוראה מתקנת בעקבות האבחון, ריכוז המקרה בפני גורמים חיצוניים ושמירה על קשר הדוק עם כל מעגלי התמיכה הלוקחים חלק בטיפול בילד.
בשנה האחרונה הוכשרתי כמאמנת אישית תוך התמקצעות של אימון נערים והורים עם לקויות למידה ובעיות קשב וריכוז במסגרת אגודת "ניצן".
בעבודתי נוצר צורך חדש לאימון הורים לילדים ומתבגרים עם "לקות למידה, ואימון צוותים בתוך בתי ספר כשנוצרים קשיים תקשורתיים ואי הבנת המקרה. כיום , אני מאמנת הורים ונערים עם "לקות למידה" ומביאה אותם לתוצאות טובות יותר ומשפרת עבורם את האקלים המשפחתי ואת איכות החיים. המוטו באימון הקו אקטיבי הוא שהמאומן הוא יצור שלם וכל התשובות נמצאות אצלו, אנו מאפשרים לו לגלות את עצמו ואת החוזקות שלו תוך זיהוי מבנה בונה תמיכה. האימון שלמדתי מהווה אלמנט נוסף המשתלב במודל המערכתי.
לאחר שנת הלימודים בתחום "האימון" ,נבחרתי ע"י מנכ"ל "ניצן" לפרויקט חדש של האגודה והוא התמקצעות "באימון הורים לילדים עם לקויות למידה" בכל הגילאים כשהמטרה ללמדם לסנגר על ילדיהם ולשפר את איכות חייהם. נציין כי אגודת "ניצן" היא האגודה הגדולה ביותר בישראל המשמשת גג לילדים ומתבגרים לקויי למידה ומעניקה להם תמיכה בכל מעגלי החיים כולל מציאת מקומות עבודה. אגודת "ניצן "מעוניינת לפתח שירותי תמיכה יעילים עבור הורים לילדים עם לקויי למידה.בניצן מאמינים שלא ניתן להגיע לשיפור באיכות החיים אצל ל.ל.ללא עזרת ההורים. ואולם, מעט ידוע על צרכיהם של ההורים לילדים עם לקויי למידה בישראל.
קיים צורך עז להורים לרכוש כלים על מנת לסנגר על ילדם ובמטרה להיות יותר פעילים בתמיכת ילדם. כמאבחנת אני מתבקשת תכופות על ידי הורי המאובחן/נת לרכז עבורם את המקרה ולהנחות אותם בדרך בשל מחסור בכלים ובידע.
במסגרת הפרויקט החדש בו אני שותפה פותחה סדנה לימודית שמטרתה בניית מודל הורי תומך. תוכנית זו מהווה נדבך חשוב בעבודתי היומיומית באבחון ובטיפול בלקויי הלמידה ומתן סיוע להורים.
שבע פרופסיונאליות משתתפות בסדנה ביניהן מנכ"ל האגודה, הפסיכולוגית, רופאת ילדים, פסיכולוגית אזורית, שתי מנחות הורים המנחות במסגרת אגודת "ניצן" ואני.
הסדנה מתקיימת בביתה ובהנחייתה של ד"ר חביבה איל – פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומטפלת משפחתית.
תוכנית זו ובניית המודל שיתהווה מן השדה נתמך ע"י מחקר השואף לאבחן ולהגדיר היטב את הצרכים של ההורים לילדים ונערים עם לקויי למידה בישראל. מתוך המחקר שיבדוק את עבודת השטח שלנו יבנה מודל אחיד לאגודת "ניצן" שיתמוך הורים עם ילדים עם לקויות למידה. במסגרת הפרויקט אאמן הורה לנערה עם לקות למידה. ממצאי עבודתי יועברו למנכ"ל ניצן כבסיס לבניית מודל העבודה הדורי. באימון יבנה החזון הריאלי ויינתנו כלים להעצמת ההורה ולתמיכתו בדרך. התהליך יגובה בשאלונים לפני התהליך, באמצע ובסוף. בהמשך ,המודל ינותח, יוסקו מסקנות וישוכללו התהליכים הדורשים תיקון עד לעיצוב מודל הומוגני לאימון ההורה. המודל עשוי לתרום לתקשורת בין הורים לילדם. לאחר בניית המודל אנחנו - השותפות לפיתוחו - יורו אותו במסגרת ניצן; כן, מודל העבודה ההורי יועבר בסדנאות "ניצן" ובגופים פרטיים.
לבסוף, לימודי הדוקטורט תרמו רבות לגיבוש והרחבה של זהותי המקצועית.
עד ללימודי הדוקטורט ראיתי עצמי כמאבחנת, מורה להוראה מתקנת, יועצת לקויות למידה וכמנחת הורים וצוותים – כאמור "חובשת" מספר כובעים. הפרויקט המלווה את עבודת הדוקטורט סייע לי לגבש את גיוון התפקידים לידי עיסוק/תפקיד אינטגרטיבי – ריכוז/ניהול מקרה הפועל המיושם על פי מודל מובנה שפיתחתי לאורך השנים.
.jpg)
